בעבר, כשעלו טענות לאפלייה, נשמעו מייד קולות ממלכתיים שקראו "להחזיר את השד העדתי לבקבוק!", ואולם כיום,  אנו נמצאים במצב בו השד, שהפך זה מכבר למפלצת, מסרב בעקשנות להסתגר בבקבוק, ומאיים לפרק את הלכידות התרבותית הישראלית השברירית מימילא.

בהרצאתו ישאל ד"ר בלום, מה הם מקורות הגזענות  בחברה הישראלית? כיצד התהוו המתחים העדתיים בראשית היישוב הארצישראלי ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל? כיצד התמודדו ה'מזרחים' עם הגזענות של החברה הישראלית וכיצד עוצבו בשל כך זהותם התרבותית ועמדתם הפוליטית? מה הם הדרכים להכרה, ריפוי ואיחוי של השסעים העדתיים בישראל והאם הם אפשריים במסגרת הציונות?

כדי לרדת לשורשי הגזענות הישראלית עלינו להבין את מקורותיה בגזענות האירופית של סוף המאה התשעה עשרה, שבה עלתה לראשונה פרדיגמה שבמסגרתה נתפס והוגדר היהודי במונחים גזעיים כנחות ומנוון. חשוב לזכור שייצוג כזה לא היה רק באמנות ובתרבות הפופולארית אלא היה גם נטוע עמוק במדע וברפואה של התקופה. כך למשל, היהודי במאה התשע עשרה שוייך לגזע השחור.

בניית הזהות התרבותית היהודית המודרנית היתה כרוכה באופנים שונים בהפנמת חלק מהסטראוטיפים של התרבויות הדומיננטיות, ההגמוניות, והאנטישמיות במובן ידוע, של אירופה ואמריקה, בנוגע ליהודים. כך, למשל,  ניתן לומר, שהדחייה של השחוריות בחברה הישראלית קשורה באופן הדוק לרצון של היהודים בעת המודרנית להתמערב ולהצטרף לגזע הלבן.