האם זו מתיקות של החיים? האם יש בחיים כאלו ממשות ומשמעות?
האם ישנה גאולה ביכולת לגלם דמויות או שמא שימוש באשליה כדי לשאת ביתר קלות חיים שיש בהם עייפות ושחיקה.

האם השחקן זקוק לאינטליגנציה ודקות אבחנה ומהו מעשה האומנות האמיתי זה שלא יודעים עליו והוא מסתתר מתחת לזוהר ולזרקורים...

מיכאלה משלבת קטעי מונולוגים של צ'כוב- סוניה מ'הדוד ואניה' ומאשה מ'שלוש אחיות' ודרך פתיחת הדיון סביב המונולוגים אודות נקודות ההשקה בין הדמות המגולמת לבין השחקן בודקת מהו הרווח הנפשי (אם יש כזה) בגילום דמות.