אנטונין דבוז׳אק הוא אחת הדמויות המלבבות ביותר בתולדות המוזיקה המערבית. ה-״בעיה״ היחידה שיש לנו איתו היא ההצלחה הגדולה מדי של הסימפוניה התשיעית, ״מן העולם החדש״, יצירה מפורסמת עד כדי כך שהפכה להיות בנאלית עד שבימינו דבוז׳אק נחשב למלחין ״קל״ לכאורה, לא ״רציני״ כמו בראהמס או ואגנר.

זו תפיסה שגויה, ומטרת המפגש הקרוב היא לנפץ אותה לרסיסים. נעבור על המוזיקה של דבוז׳אק, ובעיקר על ה״סטאבאט מאטר״ המדהים שלו , וכך ניווכח שמדובר למעשה באחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה, שהמוזיקה הרצינית שלו אינה נופלת מזו של חברו הטוב יוהאנס בראהמס. נראה איך עלה לגדולה מהכפר הקטן בבוהמיה ועד אולמות הקונצרטים הגדולים בוינה, לונדון וניו יורק, ואיך שמר לכל אורך הדרך בקנאות על זהותו הלאומית ועל תחביביו הנחמדים כמו גידול יונים וצפייה ברכבות נוסעות. יהיה מרתק!

"דארת ואגנר": הפסקול, המוזיקה והמוטיבים ב"מלחמת הכוכבים".

ההייפ חובק העולם שליווה את יציאת הסרט החדש (השביעי במספר) בסדרת "מלחמת הכוכבים" מעיד עד כמה הסדרה המיתולוגית הזאת חיונית בתרבות הפופולרית. אין אדם אחד על הפלנטה, בכל מקום בעולם, שלא יודע מי זה דארת ויידאר או לוק סקייווקר. וזו הזדמנות חגיגית לדון, לחפור, להלל ולקלס, ובמיוחד להעמיק בניתוח של היצירה, וכל המרבה הרי זה משובח.

בסדנה שלפנינו אתייחס לפסקול האלמותי של ג'ון וויליאמס. עד כמה זה היה מהפכני ב1977 בזמן שהסרט הראשון ראה אור, ואיך וויליאמס משתמש באופן אינטנסיבי בטכניקת הלייטמוטיב הואגנריאני כאמצעי נרטיבי ראשון במעלה המקדם את העלילה.

יהיה מרתק!

מוזיקה קלאסית בראי עכשווי

הרעיון לסדנה נולד בעקבות חוגי בית שאני מעביר כבר שלש שנים בפני קהל מבוגר ואיכותי, אנשים פעילים מאד הנהנים להאזין למוזיקה קלאסית, קונצרטים ואופרות, אך מרגישים בחסרונו של רקע עמוק ואמיתי על מנת להנות מהחוויה במלואה.

השאלה המרכזית הנובעת מתיאור זה היא, לדעתי, מדוע צריך בכלל הדרכה כדי להנות ממוזיקה נפלאה זו?

הבעיה, כמובן, היא לא עם המוזיקה עצמה. אחרי הכל, אין אדם בן התרבות המערבית שאינו מכיר, לדוגמא, את מוטיב ה“גורל“ הפותח את החמישית של בטהובן, או את ”מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט. המוזיקה הזאת מוכרת אוניברסלית, באופן די דומה, נניח, למשפט המפורסם ”להיות או לא להיות“ או ל“מונה ליזה". המוזיקה מוטמעת עמוק בדי.אן.איי הקולקטיבי של כולנו, בהיותנו תוצר של התרבות המערבית.

אנחנו מכירים אותה ”מהאוויר“- שמענו אותה אלפי פעמים איפה שהוא, והיא פשוט "מוכרת" לכולנו. אז

באמת, אם זה כל כך מוכר (ובמשתמע: כל כך פופולרי) ,מדוע יש לאנשים וגם לחובבי מוזיקה מושבעים, צורך "להבין יותר"?

מטרת סדרת ההרצאות המוצעת היא להפוך את המוסיקה הקלאסית מאותה “חידה אקדמית” קשה לפיצוח למשהו קרוב, הגיוני, הניתן להבנה מלאה. הדרך להגיע לשם היא ללמוד לסגל לעצמנו ראייה שונה, ולא דרך אותה מסננת אקדמית, מלאת מסתורין ומושגים “מקצועיים” לכאורה, מונעת על ידי מסורת מגובשת שאינה מאפשרת ל”זרים” להיכנס . כך נלמד לשכלל את יכולת ההנאה שלנו מיצירות של גדולי המוסיקה.

נושאי המפגשים:

המוסיקאים כאנשים עובדים

באך, מוצרט, בטהובן, ואגנר)וכמובן שייקספיר ודה וינצ’י( היו בני אדם אמיתיים, בעלי -צרכים אמיתיים, שחיו בחברה ובסביבה מסוימת עבורה הם ייעדו את יצירותיהם. באך ומוצרט, לדוגמא, היו המוסיקאים הפרגמטיים ביותר שיש בנמצא: הם עבדו למחייתם, ובנסיבות חייהם השונות מאד משלנו המשמעות הייתה שהם נאלצו לעבוד הרבה יותר קשה מאתנו, ולשווק את עצמם כמונו. ניגש למוסיקה שלהם מהזווית הזאת ונגלה שכך היא הרבה יותר מובנת גם לנו.

המוסיקה הקלאסית היא המוסיקה הפופולרית של זמנה

המוסיקה הקלאסית הייתה חייבת לדבר לאנשים עבורם היא נכתבה, בדיוק כמו מוסיקה פופולרית הנכתבת היום, אחרת ליוצריה לא היה ממה להתקיים. נעבור על הרבה מאד דוגמאות הממחישות את הדמיון הזה: נראה למשל איך השפיעה המוסיקה הקלאסית על פסי הקול של סרטים הוליוודיים, מדוע אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל שרים את ורדי וברוקנר, ודוגמאות רבות נוספות.

"גניבות" ממוסיקה קלאסית לפרסומות ופסי קול

נעבור על תהליכי עבודה מודרניים: לדוגמא, איך המוסיקאי ההוליוודי האנס זימר כתב את פסקול “שודדי הקריביים” ושזר בו שורה שלמה של “גניבות” ממלחינים שונים. אדגים איך בעבודתי על פרסומת לבנק אגוד בה רואים פיראטים “הושפעתי” בעצמי מאותם מקורות מהם האנס זימר הושפע וכך ייצרתי פסקול משכנע .